פסק-דין בתיק ת"א 22697-05-11

1.         בתביעה זו עותר התובע לפיצויים בגין נזקיו שאירעו לו לטענתו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 10.1.03, בעת חיתוך מוטות ורשתות ברזל שהציבה הנתבעת בסמוך לביתו, באופן מסוכן ובלתי מבוקר, ובגינו נפגעה עינו הימנית (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, פניותיו לנתבעת קודם לאירוע, לא נענו ולא טופלו ולפיכך נאלץ לבצע עבודת החיתוך בעצמו.

2.         הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה. המדובר לטענתה בתביעה שהוגשה לאחר שנמחקה מחמת חוסר מעש. מיום מתן פסק הדין בתביעה הראשונה לא הוגשה תביעה חדשה על ידי התובע אלא בחלוף שנה וחמישה חודשים, ולמעשה כחצי שנה מעבר לתקופת ההתיישנות.

3.         התובע בתגובה, טען כי קודם להגשת התביעה הראשונה נערך דין ודברים בינו לבין ראש המועצה וסוכם ביניהם, כי ימוצו הטפולים הרפואיים על ידי התובע ורק לאחר התגבשותו של נזק ייפנה למועצה בדרישה מפורטת לפיצויים וייבדקו טענותיו. לשיטת התובע, תקופת ההדברות בין הצדדים עד להתגבשותו של הנזק עוצרת את מרוץ ההתיישנות, שכן משנת 2003 בה אירע הנזק ועד לשנת 2007 בה התגבשה חוות דעת רפואית מטעמו של התובע, נבדק ושהה במעקב רפואי. רק משנוכח כי המועצה אינה מתייחסת ברצינות לטענותיו, הוגשה התביעה. מוסיף התובע, כי מניין ימי ההתיישנות על פי חישוב המבקשת הנו מיום מתן פסק הדין מבלי שהיא נדרשת למועד קבלת פסק הדין אצל התובע ולפיכך לא הוכחה טענתה כי התביעה התיישנה. עוד לטענתו, השימוש שעושה הנתבעת בטענת ההתיישנות הנה בחוסר תום לב, והפסיקה הכירה בכך כעילה לעצור את מרוץ ההתיישנות. 

4.         התובעת בתשובתה טוענת, כי ניהול משא ומתן בין הצדדים קודם להגשת התביעה אינו עילה להפסקת מרוץ ההתיישנות, על כן אין המדובר בחוסר תום לב מצידה. כמו כן, מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום גילוי הנזק ולא מיום התגבשות הנזק במלואו. התובע עצמו לא הרים את הנטל להוכיח כי קיבל את פסק הדין במועד אחר.

דיון

5.         תקופת ההתיישנות קבועה בסעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), כדלקמן:

"5.      התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא -

(1)       בשאינו מקרקעין - שבע שנים;

...

6.        תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

6.         אין חולק, כי אירוע התאונה נשוא תביעה זו אירע ביום 10.1.2003. מיום שארעה התאונה ועד למועד בו הוגשה התביעה הראשונה של התובע (1.7.2008), חלפו כחמש וחצי שנים. ביום 21.6.2009 ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה בתביעה הראשונה (ת"א 170-07-08) מחמת חוסר מעש. בחלוף כשנתיים מיום מתן פסק הדין, ביום 12.5.2011, הוגשה התביעה דנן.

7.         אכן, בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, ובדומה לתובענה שנדחתה, לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות, התקופה שמיום הגשת התביעה הראשונה על ידי התובע ועד ליום מחיקתה [לעניין הרחבת המושג "נדחתה" שבסעיף 15 לחוק ההתיישנות, ר' אורי גורן- סוגיות בסדר הדין האזרחי [מהדורה עשירית] 178, (תשס"ט-2009)]. ואולם מיום מתן פסק הדין ממשיך מרוץ ההתיישנות.

8.         בענייננו אין חולק, כי יום אירוע התאונה הוא מועד גילוי הנזק, ומועד היווצרות העילה. מכל מקום, כבר נפסק, כי מרוץ ההתיישנות מחל כאשר מתגבש אצל הנפגע 'כוח תביעה', ולעניין זה די בגילוי סימני הנזק ואל לו לתובע להמתין עד גיבוש הנזק במלואו (ע"א 2919/07 מדינת ישראל- הועדה לאנרגיה אטומית נגד עדנה גיא-ליפל (נבו, 19.9.10); ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ, (נבו, 12.7.10)]

9.         בחישוב מניין הימים מיום אירוע התאונה, ובניכוי הימים בהם התנהלה התביעה הראשונה, עולה כי התביעה דנן הוגשה בחריגה של 4 חודשים ו-14 ימים מתקופת ההתיישנות. לעניין זה, ומשלא טען התובע למועד אחר בו קיבל את פסק הדין, חזקה שהתובע קיבל לידיו את פסק הדין בחלוף 3 ימים מיום פרסומו. בכל מקרה חזקה עליו כי המועד בו קיבל את פסק הדין לידיו הינו קצר מתקופת ארבעת החודשים ו- 14 הימים.

10.        אמנם בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההתיישנות, רשאים בעלי הדין להסכים, גם על תקופת התיישנות ארוכה יותר מן הקבועה בחוק, אך זאת בחוזה נפרד בכתב. המדובר בדרישת כתב מהותית. התובע לא הציג הסכם כאמור. התובע כלל לא טען כי הוסכם בין הצדדים שהמו"מ ביניהם עוצר את מרוץ ההתיישנות.

11.        אלמלא הסכם כתוב המאריך את תקופת ההתיישנות, הרי שבניהול משא ומתן לכשעצמו אין כדי לעצור את המרוץ.  עמד על כך למשל, כב' השופט י' שנלר בע"א (ת"א) 2946/03 קל וחומר לבנייה ולשיווק בע"מ נגד מנורה חברת לביטוח בע"מ, פ"מ תשס"ד (2) 488, כך:

"נתייחס בקצרה לטענה נוספת שהעלתה המערערת בסיכומיה בפנינו, אף שהדברים לא נטענו על-ידיה במסגרת ההליך בבית-משפט קמא, שלפיה יש לחשב את תחילת תקופת ההתיישנות ממועד תום ההתכתבויות והמשא ומתן שנוהל בין הצדדים, כשלטענתה, גם לפי שיטה זו לא חלפה עדיין תקופת ההתיישנות.

לא רק שהעובדות לכשעצמן לא הוכחו, אלא אף אם היה כן לא היה בכך להועיל למערערת.

...